הדבר היחיד שאתם יכולים וצריכים לעשות עם פעולה זה לפעול אותה.
זה אולי נשמע משפט מעט מוזר, אבל אני רואה בעיה חוזרת אצל הרבה תלמידים, בעיה הקשורה לקונספט של פעולה. פעולה דרמטית.
אני יוצא מתוך נקודת הנחה שרובכם מבינים את המשמעות והחשיבות של הפעולה במשחק.
שחקן, וגם דמות, נמצאים תמיד במצב של פעולה. בין אם הדמות נמצאת לבד על הבמה, או עם עוד דמות או דמויות אחרות, היא תמיד פועלת ומנסה להגשים משהו.
להתקיף, למוטט, להביך, לזעזע, להרתיח, לצער, לשלוט, להפחיד.
לעודד, לדובב, לטפח, להאדיר, להרגיע, לגונן, לשתף, להגן.
כל אחת מהדוגמאות האלה היא פעולה שניתנת לביצוע על הבמה מול הפרטנר. זה לא משהו תיאורטי או מדומיין.
הבעיה שאני רואה לפעמים אצל תלמידים קשורה בביצוע הפעולה. הם לא באמת פועלים. יש תלמידים שמבינים היטב את הצורך בפעולה, בוחרים היטב רצף פעולות לסצינה, אבל כשהם מגיעים לרגע האמת, זה נשאר אצלם במוח או בתודעה. זה לא מתרגם לגוף. הם לא באמת פועלים.
ברגע שנמצאים על הבמה במין שיטוט מוחי כזה, הדינמיקה של המשחק נעלמת, ויש תחושה סטטית ולא נוחה. ואז באופן בלתי נמנע נסחפים למין נוכחות אווירתית, למשחק של קלישאות.
ברגע שפועלים את הפעולה הרבה דברים מסתדרים. קודם כל מתרכזים במשהו ספציפי ואחד, שאפשר לבצע אותו ולא רק לחשוב עליו. הגוף נהיה יותר נינוח ומגויס, והמודעות העצמית גם היא נעלמת. וכל זה למה? כי אתם עסוקים בלעשות משהו. וכשאתם עושים משהו יש לכם נקודת ריכוז "מחוץ לעצמכם". אתם בפעולה.
חוץ מביצוע הפעולה, קיים עניין לא פחות חשוב והוא בחירת הפעולה. מהי הפעולה המתאימה ביותר למצב מסוים של הדמות?
זה משהו שצריך להתנסות איתו ולחקור אותו.
לפעמים המידע מגיע מהמחזה עצמו, לפעמים האינטואיציה שלכם תיתן לכם את התשובה, לפעמים צריך לנסות כמה פעולות שונות במהלך החזרות כדי להעמיק את הסצינה. זה חלק מהאימון המתמשך של השחקן.
אני נותן לכם כאן כמה הנחיות יסוד וטיפים לגביי בחירת הפעולה.
פעולה היא דבר שאפשר לעשות תכלס, פיזית על הבמה.
למשל כן – להתחנן לעזרה. למשל לא – להרוויח הרבה כסף ולהקים משפחה.
להתחנן לעזרה זה משהו שבכל שנייה נתונה אפשר להתחיל לעשות, על הבמה, live. להרוויח הרבה כסף ולהקים משפחה זה יותר מדי מדומיין.
פעולה חייבת להיות ספציפית. ככל שהפעולה כללית, כך גם המשחק יהיה לא ממוקד וכל מה שתעשו יהיה כללי.
למשל כן – לגרום לו לצאת מהחדר. למשל לא – לגרום לו לעשות שינוי בחיים.
הפעולה לא יכולה להיות תלויית רגש או מצב פיזי – לא שלכם ולא של הפרטנר. רעב, עצבים, עצב, שיכרות וכו' הם דברים שאין לכם שליטה עליהם. אם תנסו לשחק אותם ולבנות עליהם פעולה, תשחקו שקר. אבל במשחק טוב, רגש יתעורר בעקבות הפעולה בצורה אורגנית. הוא יהיה תוצאה.
למשל לא – להראות לאדיוט הזה כמה אני עצבני. למשל כן – להעמיד את האדיוט הזה במקום.
לפעולה צריך להיות חותם. משהו חד משמעי שדרכו אתם יכולים לראות אם הצלחתם או אם נכשלתם. כלומר זו פעולה עם סוף.
למשל כן – לגרום לו לסלוח לי. למשל לא – לעורר אצלו עניין.
אני יכול לראות אצלו אם הוא סלח לי, אבל עניין הוא משהו לא בדיוק מדיד ולא לגמריי ברור.
להיזהר עם פעולות מניפולטיביות. פעולה מניפולטיבית היא פעולה שמטרתה ליצור תגובה ספציפית מדי אצל הפרטנר. זו פעולה שעלולה לגרום לכם לתכנן בדיוק איך הסצינה אמורה להתפתח ולא משאירה כל כך מקום לגמישות ולהפתעות.
למשל לא – לגרום לו לבכות. למשל כן – לגרום לו להתמודד עם המציאות (יכול להיות שהוא יבכה ויכול להיות שלא).
פעולה היא משהו שכיף לעשות. הכוונה לכיף היא לאו דווקא משהו מצחיק או קל, אלא משהו שמפעיל אתכם, שנוגע בכם, שאתם מזדהים איתו. עדיף להגדיר לעצמכם פעולה בצורה שתרצו לבצע ולא כמשהו משעמם או סתמי.
פעולה חייבת לשרת את המחזאי ואת המחזה.
שימו לב בזמן המשחק שאתם באמת פועלים. בסופו של דבר אתם תרגישו את זה בגוף. כשפועלים יש אנרגיה דינמית, אתם מבצעים משהו, אתם מניעים את הסצינה, אתם לא עושים בכאילו. הפעולה עוזרת לכם להיות קונקרטיים, אמיתיים, ובעיקר, מחוברים לרגע ההווה.
חיים אברמסקי | מאמן משחק 